נימוקי פסק הדין בתיק ת"ד 389-09

בהמשך להודעתי מיום 15.1.12, מכח סעיף 183 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, כי החלטתי לזכות את הנאשמת מהעבירות שיוחסו לה, להלן יובאו נימוקי הכרעת הדין.

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירות של נהיגה רשלנית- עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה (להלן- הפקודה), פנייה שמאלה שלא בבטחה- עבירה לפי תקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן- התקנות), גרימת תאונת דרכים, נזק וחבלה- עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות, וגרימת חבלות של ממש- עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודה.

לפי עובדות כתב האישום, ביום 31.12.08 בסמוך לשעה 17:30, נהגה הנאשמת ברכב בשדרות בני ברית באשדוד, מצפון לדרום, נהגה ברשלנות שהתבטאה בביצוע פנייה שמאלה לכיוון דרך עפר, חסמה את דרכו של קטנוע, נהוג ע"י מר שון אזולאי (להלן- המתלונן), אשר באותה עת ביצע עקיפה של רכב הנאשמת משמאל כחוק, וגרמה לתאונת דרכים במהלכה התנגש הקטנוע עם חזיתו בדופן שמאל של רכב הנאשמת.

כתוצאה מהתאונה ניזוקו שני כלי הרכב המעורבים, המתלונן נחבל בראש, בקרקפת ובברך ימין, והרוכב שנסע עימו, אושר עמר (להלן- אושר) נחבל חבלות של ממש, הכוללות פריקת ראש הפמור מימין, ושבר ב-posterior lip  ימין, שהצריכו ניתוח.

הנאשמת הודתה בנהיגה בזמן ובמקום, ובקרות התאונה, אך כפרה באחריות לתאונה, וטענה כי המתלונן יצא לעקיפה ברשלנות ובניגוד לחוק.